יהודה זיסאפל, יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה:

"הממשלה צריכה לעודד צריכת כחול לבן בתחום ההיי-טק כמו בכל ענף אחר; לצערי זה לא קורה"

"מה שמדהים אותי הוא שמשרדי הממשלה בכלל לא רואים בכחול לבן משהו שצריך להעדיף", קובל זיסאפל בראיון ל-DailyMaily, "זה דבר שצריך לתקן אותו ולוודא, שלפחות הממשלה תקנה יותר פתרונות ישראליים" ● בנוסף, יו"ר  איגוד תעשיות  האלקטרוניקה והתוכנה, סבור כי הבחירה בכחול לבן צריכה להיות גם משיקולים כלכליים, בגלל היתרונות הרבים בקרבה למרכזי הפיתוח והשירות

"הממשלה צריכה לעודד צריכת כחול לבן בענף ההיי-טק - כמו בכל תחום אחר", קובע יהודה זיסאפל, יו"ר התאחדות האלקטרוניקה והתוכנה בהתאחדות התעשיינים ויו"ר קבוצת רד-בינת, בראיון ל-DailyMaily. לדבריו, "קניית כחול לבן משפרת, בין היתר, את הגבייה של מס הכנסה, וזה תהליך שרשרת, שמסייע לכל המשק. אבל מה שמדהים אותי, וזה חמור מאוד, הוא שמשרדי ממשלה, ארגונים ציבוריים שסמוכים לתקציב המדינה והמסים שלנו - הם בכלל לא רואים בכחול לבן משהו שצריך להעדיף. זה דבר שצריך לתקן אותו ולוודא, שלפחות הממשלה תקנה יותר פתרונות כחול לבן ולא פתרונות שפותחו באירופה ובארצות הברית".

"קניית כחול לבן היא קודם כל נושא רגשי", אומר זיסאפל, אך בסופו של דבר, יש גם היגיון כלכלי חשוב מאוד בבחירת מוצרי תוכנה או חומרה כחול לבן", הוא אומר. "תמיד כדאי לקנות מחברות שפועלות בישראל. בגלל הקרבה ליצרן, למוקדי הפיתוח והשירות, מה עוד שכל המוצרים כחול לבן משתווים באיכותם וברמתם לכל מוצר אחר מגביל בעולם", אומר זיסאפל. אבל בפועל, המציאות הזאת לא תמיד מתרחשת, מסיבות אלה ואחרות, לעתים עסקיות לעתים משיקולים אחרים.

זיסאפל, שעומד בראש אחת מחלוצות תעשיית התוכנה כחול לבן, בכלל לא חושב שצריך לשכנע איש למה כעת צריכים הארגונים לחשוב פעמיים לפני שהם מחליטים לבחור במוצר תוכנה או חומרה שאינו כחול לבן. הישראלים, לדבריו, אוהבים את הקרבה למרכזי הייצור והפיתוח. רק חברות ישראליות שמפתחות בישראל, הוא אומר, יכולות לתת מענה מיידי לצרכים של לקוח, שמשקיע, למשל, במערכת תוכנה ארגונית או בפרויקטים ענקיים.

"כשאתה קונה תוכנה של יצרן בינלאומי זה או אחר, הגמישות הזאת כמעט לא קיימת - כדי לשנות משהו בתוכנה או בפרויקט גדול יותר, אתה יכול לחכות לפעמים חודשיים ואילו כשאתה עובד עם החברות שמרכזן פה - אתה יכול לקבל מענה מיידי

וזה לפעמים מהותי מאוד", אומר זיספאל.

מעבר לכך, מכיר זיסאפל את התכונה הישראלית: כשאתה עומד בפני לקוח, הוא תמיד בעד כחול לבן, אבל דורש ממך שתהיה טוב הרבה יותר ממוצר מתחרה בחו"ל, וכמובן יותר זול; גם כאשר אתה כבר מציג לו את התנאים האלו - הוא מעדיף לבסוף מוצר מחו"ל.

לחזור לצמיחה
"לא פעם פונים אלי ידידים ועמיתים כדי שאסייע לבנם במציאת מקום עבודה בתעשייה, לאחר שסיים לימודיו, כפי שפונים לרבים כמוני", מספר זיסאפל. "אבל לא פעם אני שם לב, שאלה שמבקשים מקום עבודה עבור בנם בתעשייה כחול לבן, הם עצמם, בארגונים שהם עובדים בהם, מעדיפים מוצרים מתחרים מחו"ל, שהם לא פחות טובים, אבל אינם כחול לבן. הם לא מבינים שכל עובד בהיי-טק, ולא משנה איפה, מייצר לפחות ארבעה מקומות עבודה במשק שאינם קשורים להיי-טק, ובמשבר הכלכלי של היום זה דבר חשוב מאוד, שיכול לסייע רבות למשק הישראלי לחזור לצמיחה".

כיצד אתה רואה את המשבר הכלכלי?
"המשבר לא החל בשנת 2008. רבים שוכחים שהוא החל הרבה קודם, עם משבר הדולר, והשיא היה בשנה שעברה. תעשיית ההיי-טק עובדת בדולרים, ומה שקרה הוא, שהיינו צריכים להתמודד עם שחיקה של 50% בערך הדולר, עובדה שהשפיעה על התשומות שלנו בישראל, בעיקר בשכר. הדולר אמנם התייצב בעקבות פעולות כאלו או אחרות של הממשלה, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי. עכשיו יש גל פיטורים, שעדיין איננו רואים את סופו".
 
אתה שותף לתחזיות הקודרות לגבי עתידה של התעשייה בעקבות המצב?
"תעשיית ההיי-טק היא הקטר של המשק. המדינה לא יכולה להרשות לעצמה לוותר עליה. כבר אמרתי שכל עובד היי-טק מייצר ארבעה מקומות עבודה. הגל של הפיטורים ברבעון האחרון של 2008 הוא רק הגל הראשון. אבל זה לא מצב מחויב המציאות. המשבר הפעם בשונה מהמשבר הקודם, כי היא לא רק בהיי-טק, אלא משבר כלכלי עולמי שמוריד ביקושים ופוגע בכולם. הסיכוי שלנו להמשיך ולהצליח בעולם תלוי ביכולת שלנו להיות תחרותיים, אבל זה בלתי אפשרי כיום, כאשר יש מצב אבסורדי, ששכר של מהנדס ישראלי בדולרים זהה לשכרו של מהנדס בארצות הברית. זה לא יכול להיות".

מה אתה מצפה מהממשלה?
"שתתמודד קודם כל עם מחנק האשראי שפוגע כל יום בתעשייה שלנו. בכל העולם הממשלות התערבו כדי לסייע לבנקים לצאת מהמשבר, כי כשבנקים בבעיה אף אחד לא יכול להמשיך לפעול. רק בישראל ממשיכים להמתין, והמצב מחמיר מיום ליום. דווקא היום יש למוצרים ישראליים סיכוי טוב, כי בכל העולם מחפשים דרכים להתייעל ולחסוך, ולמוצרים שלנו יש מה להציע, אבל אי אפשר לייצא כשהבנקים מטילים עלינו מחנק אשראי נוראי".

גם הם בבעיה. הם זהירים, זה די ברור לא?
"זה לא עניין של בעיה. הבנקים פתאום נוקטים מדיניות של עודף נטילת סיכונים, פתאום תעשיית ההיי-טק הפכה להיות מגזר מסוכן, ואם הוא מסוכן, אז מדיניות האשראי משתנה לרעה. זה דבר שלא היה אף פעם. בעסקות של חברות היי-טק ישראליות, שהם דברים מוחשיים, הסיכון הוא נמוך ביותר. בענף ההיי-טק אין בכלל בעיה של מוסר תשלומים, אבל הבנקים, למרות שהנגיד הוריד את הריבית, לא מתרגמים את ההקלה הזאת לטובת החברות בענף. יש מצבים שחברות לא יכולות לפתוח קווי אשראי, עובדה שמונעת מהן לעשות עסקים בחו"ל. זה דברים שהממשלה צריכה לטפל, לנו אין הכוח לעשות זאת".

האם נדברתם עם הממשלה, הצעתם הצעות?
"לצערי אין כל כך עם מי לדבר בימים אלה, מסיבות מובנות. אבל ברור שהצענו, העלינו חלופות, הראינו איך כן ניתן לפתור את הבעיה. הסברנו לשר האוצר, שכמו שהוא דואג לכבישים, לתשתיות, הוא צריך לדאוג לפיננסים, שהם התשתית של התעשייה שלנו ותעשיות אחרות".
 
האם לא הגיע הזמן שתפשילו שרוולים ותצאו למאבק קצת יותר אגרסיבי? התחושה היא שאתם עדינים מדי, ומצד שני המצב הולך ומחמיר מיום ליום.
"תראה, אנחנו לא אנשים של הפגנות. זו לא דרכנו. אנחנו מדברים, נפגשים, מסבירים. זה לא שאף אחד לא מבין אותנו, רובם מסכימים עם המצב, אבל בסופו של דבר מי שצריך לקבל החלטות לא מקבל".
 
האם תשקלו בכל זאת מאבק חריף יותר?
"יש לנו כל מיני תוכניות. קודם כל נעשה ואחר כך נדבר. אין שום תועלת בדיבורים ואיומים. מטרתנו לפתור את הבעיה ולא להיכנס לכל מיני עימותים. זה לא האופי שלנו".

מה לגבי תקציב המדען הראשי?
"זו גם שערורייה בפני עצמה. הממשלה צריכה להשקיע יותר בהון האנושי. חלק מזה מגיע דרך תקצבי המו"פ, אבל במקום להגדיל אותו - כל הזמן מקצצים. הממשלה צריכה לכוון את ההשקעות האלה ולדאוג שהתעשייה תישאר בישראל ולא תברח. להביא פועלים טורקים זה לא פתרון לאבטלה, אלא השקעה לטווח ארוך. יש לנו תעשייה מצוינת, מוכרת בכל העולם, והיא יכולה להמשיך ולצמוח, וכמו שאמרתי, היא הקטר שצריך להוציא את המשק מהבוץ. דרושה פשוט מנהיגות".